עיסא נ' בנק ערבי ישראלי בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לביטול, ולחילופין להפחתת, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, שנפסקו לחובת המבקש במסגרת פסק דין מיום 19.3.13 שניתן נגדו בהעדר הגנה (להלן: "פסק הדין"). המבקש הצהיר כי, אינו מתנגד לפסק הדין ואינו עותר לביטולו, אלא לביטול פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה, אשר נגועים, לטענתו, בחוסר צדק.

לטענת המבקש, הוא לא התגונן מפני התביעה שהוגשה נגדו בשל טעות אנוש. לדבריו, ביום 2.1.13 קיבל לידיו מר שאדי בנא, מורשה חתימה של המבקש, בקשה למתן צו מניעה זמני והחלטת בית המשפט בבקשה, המורה לו להימנע מפירעון השיקים שניתנה לגביהם הוראת ביטול על ידי המשיב. מר שאדי, אשר ביטל את פנקסי השיקים, סבר בתום לב, כי לא נותר עוד למבקש קשר ממשי לתביעה, ולכן לא העביר את המסמכים הנ"ל למחלקה המשפטית לשם התגוננות בתביעה, הגם שאיננו זוכר אם המסמכים כללו בתוכם את כתב התביעה.

לטענת המשיב, יש לדחות את הבקשה. לדבריו, כתב התביעה וכן ההזמנה לדין הומצאו למבקש כדין, ביחד עם הבקשה למתן צו מניעה זמני, אולם המבקש לא הגיש כתב הגנה מטעמו, ואף לא התייצב לדיון שהתקיים בבקשה למתן צו מניעה. המשיב מוסיף וטוען כי, נגרם לו נזק בשל רשלנותו של המבקש, אשר המשיך לכבד שיקים עליהם ניתנה הוראת ביטול.

המבקש השיב לתגובת המשיב וטען כי, טענות המשיב באשר לאופן המצאת כתב התביעה, הן טענות עובדתיות אשר לא נתמכו בתצהיר, ולכן יש לדחותן. המבקש עומד על כך כי, טעותו נעשתה בתום לב, וכי לא יגרם כל נזק למשיב במידה ובית המשפט ייעתר לבקשתו, אשר ישיב את הוצאותיו מיתר הנתבעים בתיק, נגדם ניתן פסק הדין.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה ובתשובה לתגובה ונספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מעיון באישור המסירה שצורף לתיק עולה כי, כתב התביעה, הבקשה למתן צו מניעה זמני וההזמנה לדין הומצאו למבקש כדין. המשיב אינו יכול להישמע בטענה לפיה, מר שאדי, אשר קיבל את הבקשה למתן צו מניעה זמני, אינו זוכר אם כתב התביעה נכלל באותה מסירה. באישור המסירה, אשר חתום על ידי המבקש בצירוף חותמת, צוין במפורש כי, המסמכים שנמסרו למבקש כוללים את כתב התביעה. היות וכך, פסק הדין בהעדר הגנה מטעם המבקש ניתן כדין, ולכן אין מקום לבטלו מחובת הצדק.

לגופו של עניין, תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת כי, פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול-דעתה של הערכאה השיפוטית שלפניה נדון העניין, אולם הכלל הוא שבאין נסיבות מיוחדות, המצדיקות לשלול מבעל-דין שזכה את הוצאותיו (כולן או מקצתן), יהא אותו בעל-דין זכאי לפסיקת הוצאות (ראה: א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, סיגא- הוצאה לאור בע"מ תשס"ט, עמ' 744).

היות והמבקש אינו עותר לביטול פסק הדין, ואין בפיו טענות לגופה של התביעה, חיובו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד נעשו בצדק. טענת המבקש לפיה, יש לבטל את החיוב בהוצאות מאחר שנעשתה טעות בתום לב אשר הובילה למתן פסק הדין בהעדר הגנה, דינה להידחות. בע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330,346 נפסק כי, העובדה שבעל דין פעל בתום לב, כטענתו, אין בה כדי לפטור אותו מהוצאות הנפסקות בתיק.

מעבר לנדרש אוסיף, כי גם אם הייתי מקבל את הבקשה, הדבר היה כרוך בחיוב המבקש בהוצאות נוכח מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, כך שלא ברור לי מה תועלת ראה המבקש בהגשת הבקשה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין ומאחר שהמבקש כבר חויב בהוצאות במסגרת פסק הדין, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: